ואספר בזה מעשה נורא ששמעתי מאבי מורי הגה"צ רבי יצחק דוד גוטפרב זכר צדיק וקדוש לברכה, שסיפר לי מעשה שהיה עם הגה"ק רבי שמעון סופר זצלה"ה, בנו של מרנא החתם סופר זצוקללה"ה, ורבה של העיר הגדולה "קרקא" שבפולין.

מעשה שהיה כך היה באותה תקופה שהיו צריכים איזו שתדלנות גדולה אצל הקיסר פרנץ יוזף הראשון, ושלחו את רבי שמעון סופר כגדול הדור באותם הימים, שיחלה את פני הקיסר שיבטל את הגזירה. דא עקא, רבי שמעון סופר לא היה בקי בשפה הגרמנית שהיתה שפתו של פרנץ יוזף שנולד וגדל בווינה בירת אוסטריה, ולכן כתבו לו את הדרשה שהיה צריך לומר לפני המלך בשפה הגרמנית על גבי דף, ואכן התייצב רבי שמעון סופר מול המלך והקריא את הדברים מתוך הדף.

פרנץ יוזף היה נחשב אז לקיסר בעל מעמד היסטורי, כל אירופה רעדה מפניו. הוא מלך במשך 68 שנים ביד ברזל, ואף אחד לא הצליח למרוד בו או לפגוע בו. ומשרתיו עושי דברו היו מלאים יראת הכבוד אליו.

והנה בעוד שרבי שמעון סופר עמד לפני הקיסר, הוא הרגיש שנופלת עליו אימת המלכות. הפחד היה כל כך מוחשי, עד שבשעה שעמד לפני הקיסר, נפל הדף עם הדרשה שהכין, מידיו הרועדות. רבי שמעון הרים את הדף והמשיך את הדרשה…

לאחר שיצא מארמון המלוכה פנה להתפלל תפילת ערבית, ובמהלך התפילה פרץ בבכי סוער. האנשים שהיו שם ניגשו אליו אחרי התפילה, ושאלו אותו האם הבכי הזה נובע מכך שהוא חושש שלא הצליח בשליחותו, ואולי זה שהדף נפל מידו השפיע לרעה על דעת המלך לא לקבל את בקשתו חלילה…

השיב להם רבי שמעון, לא ולא. דווקא הרגשתי שהדברים התקבלו על לבו של המלך והוא נטה אלי חסד, ואכן המלך העניק לו לאחר מכן עיטור מיוחד כאות הוקרה.

אכן בכייתי הייתה מטעם אחר שהרי עשרות שנים אני מתפלל שלוש פעמים ביום לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, והסידור בידי, ומעולם לא אירע שהסידור נפל מהיד שלי מרוב פחד!

ועל דא ודאי קא בכינא! איך ייתכן שהידיים שלי לא רועדות מאימת המלכות כשאני עומד לפני מלך מלכי המלכים?