איך הייתם מרגישים אילו קיבלתם בדואר מכתב מעורך דין אמריקני, ובו הוא מבשר לכם כי זכיתם בירושה בסך 25 מליון דולר? לא פחות ולא יותר.

שמואל זמירסקי קרא את המכתב הממוען אליו, ישר והפוך 10 פעמים לפחות. הוא התיישב על ספסל בגן הציבורי, ומראות ילדות חלפו לנגד עיניו.

אבא ואמא שלו, היקרים לו, חיבקו אותו חזק. השוטר הנאצי שניצב בסמוך, האיץ בהם לסיים את הסצינה המשפחתית. שמואל בן השלוש, היה קטן מכדי להבין את גודל השעה, אבל ליבו הקטן קלט שמדובר בשעה קשה עבור כולם. הנאצי קרע את אמו מעליו, ודחפה אל המשאית, אמא זועקת, אך לשווא. אמא נעלמה מעיניו לנצח.

שמואל נלקח אל רופא הגטו, קיבל אוכל חם, כמה זריקות והועבר לציפורני המיסיון. הוא היה ילד נוח ועדין ושיתף פעולה עם הכומר הגדול. אחרי ארבע שנים, הגיע למנזר רב יהודי עם זקן ארוך ולבן ועיניים טובות לב. הרב קרא "שמע ישראל השם אלוקינו". ליבו רטט בקרבו, הוא הכיר את המלים הללו. "השם אחד" סיים שמואל את המשפט בקול רועד.

שמואל הגיע ארצה ולמד בישיבות קדושות, הוא הפך לתלמיד חכם בעל שם טוב, והקים משפחה לתפארת. במהלך המלחמה, גויה גרמניה הציעה לאביו של שמואל להנשא לה, כדי להצילו מצפרני הנאצים. אחרי המלחמה, במקום לגרשה, הוא המשיך לחיות עמה.

המכתב הודיע: אביך משה זמירסקי נפטר. צו הירושה מעביר לרשותך 25 מליון דולר, מתוך 50 המליון שהיו לאביך. אביך עדיין לא נקבר, עליך ליצור קשר עם אחיך ריצרד על מנת לתאם ביניכם היכן לקברו.

ריצרד, אחיו הגוי, התעקש לקבור את אבא בבית קברות נוצרי. שמואל התחנן "אבל אבא יהודי". הגוי התעקש. עורך הדין הציע לשמואל: תציע לריצרד מליון דולר יותר מן הירושה, ושיסכים לקבורה יהודית. הגוי היה מתוחכם: "אני מוכן לקבורה יהודית רק בעבור ויתור על כל חלקך בירושה".

שמואל ניגש אל אחד מגדולי הפוסקים שבדור. "הירושה עדיין אינה שלך" הסביר הרב "הממון שהותיר אביך, צריך לשמש אותו ורק אותו, כדי להביאו לקבר ישראל".

גם במחיר 25 מליון דולר??? "כן" השיב הרב "קבר ישראל שווה כל מחיר, ההלכה מחייבת שהממון של הנפטר יועמד לצורך הקבורה ההגונה והקדושה של יהודי".

שמואל ויתר. הוא לא הרגיש שום קושי בדבר. "זה הכבוד היחידי שיכולתי לעשות עבורו" ניגב את דמעותיו. "לא זכיתי לשהות במחיצתו 50 שנה האחרונות, אני מאמין שבשמים יעריכו את הכבוד שנתתי לאבא אחרי מותו".

מקור: מתוך "השאלה. התשובה. העתונאי" - הרב קובי לוי