זה קורה במשפחות הכי טובות. היצר הרע יודע באומנות דייקנית כיצד להכניס מקלות רעים ולהבי סכינים, בגלגלי משפחות שראוי להתפאר בהן.

"אנחנו שלושה אחים ואחות בכורה אחת לאבא אחד, עליו השלום. אמא נפטרה כשהיינו צעירים למדי. אבא לא רצה להינשא בשנית, כדי שלא נסבול מסימפטום האמא החורגת. הוא היה אבא צדיק.

השנים חלפו. גדלנו. אבא ברגישות מופלאה חיתן אותנו אחד אחד. "תראו בני" היה אומר "אני לא מאמין שאמצא לכם כלות כמו אמא שלכם ז"ל, אבל אני אעשה הכל כדי שיהיה לכם טוב".

עשינו לו כבוד מלכים. כל שבת הוא התארח אצל אחד מאיתנו. הוא היה מאושר, אנחנו היינו מאושרים.

אבא חלה בסכרת, אחר כך בניוון שרירים. ערכנו אסיפת אחים והחלטנו שאחד מאיתנו חייב לטפל בו באופן רציף. אני הצעיר מבין התאומים, התנדבתי לקבל את אבא אל ביתי. במשך למעלה מ10- שנים מסרנו נפש בשבילו. באהבה.

אחרי השבעה, הגיע עורך דין צעיר ובידו צוואה חתומה. את דירתו הקטנה הוא הורה להעביר אלי, רק אלי בטאבו. כך הוא ביקש לתגמל אותי על מסירות של 10 שנים. אחותי ושני אחי לא כל כך אהבו את הרעיון וניסו לשדל אותי למכור את הדירה ולחלק את שוויה בינינו. התעקשתי שהדירה שלי. מכאן ואילך החלה מסכת של מריבות וגידופים, קנאה, שינאה ותחרות. המשפחה המפוארת התפרקה לחלוטין.

שלוש שנים אחר כך פרצה מלחמת לבנון השניה, 5,000 קטיושות נחתו בגליל ובצפון. הקטיושה פגעה בקיר המטבח של הדירה שירשתי מאבא וזרעה שם הרס רב. הרהיטים חלקם עלו באש, המקרר התפרק, הארונות הוטחו על כל קירות הבית... נזק עצום.

אני יודע למה אני בגלות. הקטיושה המתוקה שלי היא בת קול משמים שלימדה אותי לקח: לעולם יהא אדם וותרן בממונו. כשם שגרמתי לגלות ופיזור של המשפחה המורחבת שלי, קיבלתי גלות בעל כורחי. התפזרתי. הבית שלי מנופץ, המשפחה מפורקת.

בעזרת השם, עם תום המלחמה, אני מוכר את הדירה ומחלק את שוויה בין כולנו. טוב פת חרבה ושלווה בה, מבית הרוס ומשפחה של קרעים קרעים."

מקור: מתוך "השאלה. התשובה. העתונאי" - הרב קובי לוי